אין ספורטאי בעולם הזה שלא חווה פציעה, לפחות פעם אחת בחיים.

פציעה יכולה להיות החל מהכי הרסנית, כזאת שדורשת שיקום של חודשים, ועד הפשוטה ביותר שתדרוש בסך הכל קצת מנוחה. הדרך הכי טובה לטפל בפציעה היא מניעה! ואחת הדרכים למנוע פציעות היא בעזרת חימום. אבל אם אתם כאן בשביל ללמוד, אנחנו כאן בשביל לעשות לכם סדר בכל עולם הפציעות, להסביר לכם כיצד להתמודד, והכי חשוב איך להימנע. בכתבה זו נתמקד בפציעות במפרקים, פציעות בגידים ועוד..

ישנם 2 סוגי פציעות הנגרמות מספורט. הסוג הראשון הוא over use  (שימוש יתר) השני היא over load  (עומס יתר).
שימוש יתר– אלו הן פציעות הנגרמות מתנועה חוזרת, הגורמת לשחיקה של האזור (לדוגמא בריצת מרתון).
העמסת יתר – אלו הן פציעות שקורות ברגע אחד וגורמות לכאב רב וחד.

הגוף שלנו מורכב מהרבה מאוד גורמים: עצמות, שרירים, סחוסים, גידים, רצועות ועוד.
בשביל להבין יותר על פציעות בגופנו כדאי להכיר את אותם מרכיבים.

עצם – המרכיב העיקר של השלד שלנו. העצמות משתתפות בתמיכה, תנועה, הגנה, אגירה, והפקת תאי דם בגוף. זוהי רקמה קשיחה, אך קלת משקל .
שריר – השרירים בגופינו הם אלה המאפשרים לגוף שלנו לנוע, להרים או להוריד דברים, לטפס ולזחול, ואפילו לנשום ולעכל. אמנם השרירים עושים את עיקר העבודה אך הם לא היו שווים כלום בלי מערכת העצבים, המעבירה להם פקודות היישר מהמוח.
גיד – רקמה סיבית המחברת את השרירים לעצמות. בגידים מעט מאוד כלי דם ולכן לגיד שנפגע קשה מאוד לחזור לעצמו.
רצועה – מחברת לרוב בין עצם אחת לשנייה, ותורמת ליציבות המפרק שבינהם. לרצועה אין יכולת התכווצות דינמית, כלומר היא מייצב סטטי.
מפרק – הוא אזור בגוף שאליו מתחברות שתי עצמות או יותר. המפרקים מאפשרים תנועה ודינמיקה בין העצמות. הם בנויים בצורה שתאפשר להם מצד אחד לעמוד בעומסים, ולשמור על יציבות השלד (וכל חלקיו במקום), ומצד שני תאפשר תנועה בין עצמות. 

הסחוס

יש 3 סוגי סחוסים אך נתרכז כאן רק באחד – ההיאלני. זה הסחוס הנפוץ ביותר בגוף והוא הסחוס הנמצא במפרקים.
הסחוס ההילאני ברובו עשוי ממים, ותפקידו למנוע חיכוך בין עצמות במפרקים.
בסחוס אין כלי דם או עצבים תחושתיים. לכן אין התחדשות אחרי שנוצר נזק בסחוס, וגם אין תחושת כאב בשלבים הראשונים של הפציעה.

רוב הפציעות בסחוס הם על רקע שימוש יתר, וישנן 4 דרגות של הפגיעה בסחוס:
1. מעין שלפוחית המופיעות על הסחוס
2. סדקים קטנים על הסחוס
3. אזור קטן בסחוס נשחק והעצם נחשפת
4. נשחק אזור גדול יותר, וישנה חשיפה גדולה יותר של העצם 

מפרק

באופן כללי, ככל שהמפרק יהיה יותר יציב כך תהיה פחות תנועה באזור. לדוגמה, במפרק הברך יש לנו טווח תנועה קטן יחסית, אך יציבות רבה, לעומת מפרק הכתף, בו טווח התנועה גדול, ובהתאמה היציבות קטנה.
לכל מפרק קיימים “מייצבים” שתפקידם למנוע מהמפרק לזוז מהמקום. ישנם מייצבים פסיביים (רצועות וקפסולות), ואקטיביים (שרירים).

פריקה :

מצב בו מתנתקות העצמות השייכות למפרק מסויים, ויוצאות ממקומן.
תת פריקה – מצב בו נקרעת רצועה אחת (או יותר), אך העצם לא זזה ממקומה. מצב זה נקרע גם נקע.

גיד

הגיד יכול להמתח עד כ- 8% יותר מאורכו המקורי (בשונה מהרצועה שאינה גמישה). מעבר לכך הוא עלול להיקרע.
לגידים אספקת דם פחות טובה מלשרירים, ולכן גיד לא יוכל לחדש את עצמו מהר כמו שריר.
כמו כן, גיד נקרע בקלות, אם הוא מקבל מכה נגד כיוון הסיבים שלו (90 מעלות).

קרעים בגיד :
קרע מלא – פציעה שרלוונטית יותר לאוכלוסיה המבוגרת. במקרה זה אין יכולת איחוי טובה, ולרוב ישנו צורך בניתוח.
קרע חלקי – מאפיין יותר את האוכלוסייה הצעירה, ונרפא לבד.

בורסה

הבורסה היא מרכיב הגנתי של הגוף, שתפקידו למנוע חיכוך מיותר באזורי מפרקים.
הבורסה מורכבת ממעין כרית נוזלים, ומטרתה של כרית זו היא למנוע חיכוך שיכול להביא לשחיקה.
נזק לבורסה יכול להיווצר עקב שימוש יתר (OVER USE) בגלל תנועה שחוזרת על עצמה.
לדוגמא קופאית בסופר מוצלח שמעבירה את המוצרים הרבה פעמים דרך הברקוד, מבצעת את אותה התנועה שוב ושוב, ובכך יכולה לגרום נזק לבורסה.
מרגע השחיקה מתחיל תהליך דלקתי המלווה בכאבים בעת הנעת המפרק.
נזק נוסף יכול להיווצר עקב חבלה חיצונית אשר יגרום לדימום פנימי וכאבים.

מהי דלקת ולמה היא נוצרת?

כשיש נזק לרקמות בגוף מערכת החיסון מגיבה. והתגובה שלה מתחלקת לשתיים:
השלב הדלקתי – בשלב זה הגוף מפנה את הרקמות שנהרסו, על ידי תאי גוף מיוחדים שמיועדים בדיוק בשביל זה. בשלב זה זרימת הדם לאזור הפגוע מוגברת, על מנת לאפשר תחלופה מהירה של תאים.
תהליך זה נמשך כעשרה ימים כאשר שלושת הימים הראשונים הם המורגשים ביותר.
שלב הבנייה – בשלב זה הגוף מתקן את עצמו ובונה את עצמו מחדש. כלומר זה השלב שבו הגוף מתקן את הנזק שנגרם, או לפחות מנסה לעשות זאת. משך תהליך זה תלוי בפציעה, ויכול לקחת אף כמה חודשים.

תסמינים של דלקת:

• כאבים 
• אודם 
• חום 
• נפיחות 
• קושי בתפקוד 

כאשר הדלקת היא תוצאה של שימוש יתר, לאו דווקא כל הסימנים יופיעו ביחד, אך כאשר מדובר בפציעה מחבלה, בדרך כלל יופיעו כל הסימנים.

בשלב הריפוי נוצרת צלקת המתאפיינת בנוקשות שגורמת להפרעות בטווחי התנועה ובמידת הכיווץ.
מסיבה זו, במקרה של דלקת מומלץ לעשות מתיחות. הן יעודדו את הצלקת להיות חזקה יותר וגמישה יותר.

טיפול ושיקום לאחר פציעה

אפשרויות הטיפול מגוונות ומפורטות להלן:

• מנוחה והימנעות מפעילות גופנית
• תמיכה חיצונית שתמנע תזוזה של האזור הפגוע
• תרופות שירגיעו את התסמינים של הכאב, ותרופות אנטי-דלקתיות
• הזרקת חומרים לשיכוך כאבים או חומרים נוגדי דלקת 
• טיפול כללי: קור, חום, חבישת לחץ, תרגילים רפואיים, עיסוי רקמות עמוק, טיפולים חשמליים.
• טיפול כירורגי.

בחירת סוג הטיפול תלויה בגורמים כמו גיל הפצוע, סוג הפעילות בה הוא מתמיד, היסטוריה רפואית, והזמן שחלף מרגע הפציעה.
לשלב הראשוני לאחר הפציעה (נקרא השלב חריף) יש את החשיבות הגדולה ביותר. בשלב זה נתמקד בעיקר בהורדת הנפיחות ועצירת דימום.
לאחר מכן, בהתאם לחומרת המצב, נתחיל להפעיל את האזור הפגוע ולהשתמש גם בחימום, טיפולי חשמל מתיחות וכו.
עם התקדמות התהליך, ישתנה מעט גם סוג הטיפול. עם הזמן ניתן יותר ויותר דגש על הפעלת האזור, וחיזוק השרירים מסביב לאזור הפגוע.

הטיפול בשלב החריף (24-48 שעות) לאחר האירוע הטראומתי

כאשר מתרחש קרע כלשהו ברצועות או בגידים, כלי הדם הנמצאים בסמיכות לאזור נפגעים גם הם ועלולים לדמם. דבר זה יגרום לנפיחות, דימום פנימי וכאבים, ולכן כדאי מאוד למנוע עד כמה שניתן החמרה בדימום. ככל שהדימום יהיה ממושך יותר, כך תהליך ההחלמה יהיה ארוך יותר.
גם כאשר הדימום נחלש או הופסק לגמרי, תווצר צלקת שיכולה לגרום לפציעה חוזרת עקב שימוש מוקדם מידיי באזור.

הטיפול המומלץ כיום הינו MICE  כלומר :

M (MOVMENT) – הנעה קלה של האזור.

I(ICE) – קרח על האזור. מטרתו של שלב זה היא לגרום לכלי הדם להתכווץ, ובכך להקטין את הדימום. חשוב לבצע את השלב הזה לא יאוחר מכרבע שעה לאחר החבלה. מומלץ לשים קרח פעם בשעה. 

C(COMPERSSION) – חבישה של האזור (הדוק אך לא לוחץ).

E(ELEVATION) – הרמת האזור מעל לגובה הלב כדי שתהיה זרימה של דם לכיוון הגוף.

טיפול לאחר השלב הראשוני

לאחר השלב הראשוני, כשהאזור כבר במצב טוב יותר, ניתן להתחיל בהדרגה בטיפולים לשיקום. הטיפולים כוללים:

• תרגול סטטי – כיווץ השריר ללא תנועה של המפרק. (זוהי פעולה בטוחה יחסית ומתאימה למקרים בהם התנועה מוגבלת)
• הפעלת המפרק בטווח התנועה עם התנגדות קבועה (גומיה לדוגמה)
• הפעלת המפרק בטווח התנועה בהתנגדות שלא בהכרח קבועה (פיתה)
• מתיחות אקטיביות 
• מתיחות פסיביות 
• מתיחות איזומטריות

אם יש לכם שאלות כלשהן, אתם יותר ממוזמנים לפנות אלינו בוטוסאפ שלנו או באינסטגרם שלנו.