אנחנו סבורים שחשוב שכל ספורטאי ידע ברמה הבסיסית ביותר, איך הגוף שלו עובד (מבחינת תהליכי אנרגיה).

בטקסט הבא נציג לפניכם את מחזורי האנרגיה הקיימים בגוף האדם בצורה מתומצתת והכי קלילה שיש. מקווים שתעריכו ואולי אפילו תרצו ללמוד קצת יותר.

נתחיל מהמאמצים הקצרים לארוכים.

המקומות בגוף בהן “מתאחסנות” הפחמימות שלנו:

• גלוקוז בדם = 5-6 גרם
• גליקוגן בתוך השריר = 300-400 גרם
• גליקוגן בכבד = 70-100 גרם 

התהליך האנאירובי

התהליך אנאירובי א-לקטי, הקרוי גם התהליך הפוספוגני (CP-ATP), משתמש ב ATP (תרכובת שמאפשרת נשיאת אנרגיה) אשר כבר קיים בגופכם. לשימוש זה אין תוצרי לוואי (חומצת חלב וכו), ותהליך זה הוא התהליך העיקרי של רצי הספרינט (100 מטר).

בין 10 שניות ל2 הדקות הראשונות של פעילות במאמץ שיא, מגיעה האנרגיה מגליקוליזה בתהליך האנאירובי.
תהליך זה אינו הכי יעיל מבחינת התוצר אך הוא הכרחי! בתהליך זה הגוף משתמש ב 2 מולקולות ATP בשביל לייצר 4 מולקולות ATP (הגוף מרוויח 2). תהליך זה קורה במהירות מטורפת בזכות הזרזים.
תוצר לוואי של תהליך הגליקוליזה הוא חומצת חלב, במידה ואין חמצן המעורב בתהליך.

שילוב של שני תהליכים אלה מאפשר לנו מאמץ ללא שימוש בחמצן.
בשביל לחדש את הATP CP לא צריך לעשות כלום. רק להתאושש מהמאמץ. הוא מתמלא במלואו בתוך כ2 דקות, וההתאוששות מתבצעת בנוכחות חמצן בלבד (בתהליך אירובי).
אם אנחנו רוצים להמשיך את המאמץ, נצטרך להוריד את העצימות ולהתחיל להשתמש בתהליך האירובי. התהליך האירובי דורש חמצן שיגיע לתאים. בתהליך זה נוצרת אנרגיה מפירוק של פחמימות ושומנים. הוא משתמש באנרגיה של אבות המזון, אותם הוא מפרק לפחמן דו חמצני ומים.

אירובי

התהליך האירובי הוא העיקרי במאמצים קלים-בינוניים, והוא זה שמאפשר פעילות ממושכת (סיבולת). מנגד, בפעילויות עצימות מאוד, התהליכים העיקריים יהיו התהליכים האנאירוביים למיניהם. חשוב להדגיש, ברוב הפעילויות שנעשה, כנראה תהיה מעורבות מסוימת של כל אחד מהמסלולים, כלומר אנחנו לא נעבור פשוט ממסלול אחד לאחר. הדבר תלוי בעצימות ובמשך זמן העצימות. אם אתם מעוניינים בשיפור היכלות האירובית שלכם, כנסו לכתבה. אם אתם רוצים לדעת יותר על סיבולת לב ריאה כנסו לכתבה הזאת.

הידעת?

60% מהאנרגיה המיוצרת, הופכת לאנרגית חום, ורק 40 אחוז מועברים ל – ATP.
 

עובדת בונוס:
70% מהאנרגיה המופקת בגופנו מגיעה מפירוק שומן, וכ30% מפירוק פחמימה.
ככל שעולה העצימות של הפעילות, עולה התרומה מהפחמימה, ויורדת מהשומן.
כלומר שריפת השומן תיהיה יעילה הרבה יותר ככל שהעצימות נמוכה יותר (הליכה עדיפה על ספרינט מבחינת שריפת שומן). הדבר לא אומר שמי שרוצה לשרוף הרבה שומן צריך ללכת ממש לאט, אלא שפשוט התרומה היחסית של שומן תהיה מועטה יותר, אם ירוץ. לדוגמה, בריצה של 20 דקות, נשתמש ביותר פחמימות ופחות שומן מאשר בליכה איטית (שתגרום לכך שישרף יותר שומן מפחמימה).

אם מעניין אתכם למה לשמנים יותר קשה לרדת במשקל, כנסו עכשיו לכתבה הזו.
מקווים שאתם משתמשים באנרגיה שלכם ושולחים את הכתבה הזו לחבר!

אם יש לכם שאלה, מוזמנים לפנות אלינו בווטסאפ שלנו!